איך להקשיב לעצמי?

מאיפה הגיעה המילה מיינדפולנס

בחור אנגלי בשם ריס דייווידס שחקר את התרבות הבודהיסטית במאה ה-19 טבע את המילה מיינדפולנס. המילה מיינדפולנס היא תרגום שלו משפת הפאלי (שפת הכתבים העתיקים של ענף התהרוואדה) של המילה סאטי, שפירושה הראשון היה "מודעות" או "היזכרות" בגרסאות העתיקות יותר, אך כיום הפירוש הרווח הוא "תשומת לב", ולעיתים גם קשב או התבוננות.

מעריצי מיינדפולנס רבים סבורים שהבודהיזם אינו רק זרם דתי אלא בעיקר פילוסופיית חיים. אמנם בזרמים השונים בבודהיזם ניתן למצוא פסלים, טקסים וכתבים קדושים. אך בשונה משלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות, בבודהיזם אין התייחסות לאל שברא את העולם או לבריאת העולם בכלל. בנוסף, גם הדמות המרכזית בבודהיזם הוא מורה הודי מהמאה החמישית לפני הספירה בשם גאוטמה. אותו מורה גילה דרך ייחודית לשחרור מסבל באמצעות שינוי אורח החיים והתבוננות פנימית בתרגול שנקרא מדיטציה. לכן אותו מורה כונה "בודהה", ובתרגום מפאלי: "זה שהתעורר".

ארבע תובנות בודהיסטיות על סבל ושחרור

השיטה של בודהה מבוססת על ארבע תובנות על החיים והאדם. הראשונה היא שהחיים רוויי סבל בצורות שונות. השנייה היא שהמקור לסבל הזה טמון בתשוקה עזה לדברים שאנו רוצים ולא משיגים מכיוון שאנחנו לא מבינים את מהות החיים (כך שהמקור לסבל הוא לא בחיים עצמם אלא בהשתוקקות שלנו לאותם הדברים). התובנה השלישית היא שהשחרור מהסבל קורה כאשר אנחנו מבינים את מהות החיים וכתוצאה מכך משנים את הגישה שלנו כלפיהם. והתובנה הרביעית היא שניתן לעשות זאת באמצעות שינוי החשיבה, ההתנהגות והמודעות שלנו לחיים עצמם.

הפרקטיקה של התובנה הרביעית כוללת מספר כלים לשינוי אורח החיים אבל הכלי המרכזי שמחולל את השינוי הכי גדול הוא המדיטציה. לאורך השנים אימץ ופיתח המערב אינספור סוגים שונים של מדיטציות. אבל מדיטציה, במובנה הבסיסי ביותר, היא תרגול של מודעות קשובה לנשימות שלנו.

הנשימה כיסוד המדיטציה וההקשבה לעצמנו

הנשימה היא פעולת היסוד של החיים ואותה אנחנו מבצעים כל הזמן לאורך חיינו ורובנו לא מייחסים לה כלל משמעות וחשיבות מכיוון שהיא נעשית באופן אוטומטי, וזאת מבלי להבין שהיא הבסיס למי שאנחנו, לעצמנו, למחשבה ולהתנהגות שלנו. למעשה, הנשימה היא מהות הכול. ברגע שנהיה מודעים וקשובים לנשימה שלנו נוכל גם להיות מודעים וקשובים לעצמנו, למחשבות שלנו, לרגשות שלנו וכפועל יוצא מכך גם להתנהגות שלנו.

הנחת היסוד בבודהיזם היא שהפעולות שלנו נובעות מהמחשבות שלנו שנובעות ממצבי התודעה שלנו. כלומר אם אנחנו פועלים בצורה לא ראויה שגורמת סבל זה בגלל שהמחשבה שלנו ומצב התודעה שלנו חסרים את ההבנה הבסיסית של מהות החיים. ולכן ברגע שנפנה קשב ותשומת לב לנשימה, כיסוד לחיים, נוכל להתבונן לעומק בשורשים שנמצאים בבסיס ההתנהגות שלנו, להבין אותם ולשנותם במידת הצורך. הפרקטיקה אולי נשמעת פשוטה אך צריך ללמוד מהי הדרך הנכונה לביצוע מדיטציה ולבין כיצד לבצע הפניית הקשב בצורה מעמיקה לנשימה שלנו.

כיצד הגיעה המדיטציה מהמזרח למערב

ואיך למדו את זה? בתחילת המאה העשרים החליטו מספר הרפתקנים מאירופה לצאת אל המזרח וללמוד את רזי המדיטציה. מה רבה הייתה אכזבתם לגלות שהיא אינה זמינה ללימוד ולמעשה כלל לא הייתה הפעילות המרכזית של הנזירים הבודהיסטים. עם זאת, אזרח בריטי בשם אלן בנט שהגיע לאסיה עם תחילת המאה העשרים, חיפש במשך מספר חודשים מורה למדיטציה ומצא אותו בסופו של דבר בבורמה.

בנט הצטרף שם למסדר בודהיסטי וזכה לשם עוצמתי במיוחד: "אננדה מטייה", שזהו שמו של הבודהה העתידי שעומד להתגלות לעולם (מעין הקבלה למשיח של ימנו). אך הבריטי לא מימש את הציפיות שתלו בו ולא הפך למורה דגול ומשפיע כמו גאוטמה, הלוא הוא בודהה הראשון ועד כה גם האחרון.

היה אירופאי אחר שהצליח יותר מאלן בנט. מדובר בבחור גרמני בשם אנטון גואת שנדד ברחבי אסיה והמזרח התיכון עד שהגיע גם הוא לבורמה ושם הוא מצא בהרים מורה שלימד אותו לתרגל מדיטציה. בעקבות זאת הוא הפך לנזיר בודהיסטי בשם "ניאנטילוקה תהרה", כתב מספר ספרים בנושא מדיטציה ואף ייסד את "מנזר האי" בסרי לנקה שבו לימד תרגול מדיטציה עבור נזירים שהגיעו מהמערב. אחד מהספרים שלו עסק בתורת "תשומת הלב" (שאותה תרגם לאנגלית ריס דייווידס) והיא משמשת כבסיס לתרגול ויפאסנה.

אנקדוטה מעניינת היא שאחד מתלמידיו של גואת היה יהודי גרמני בשם זיגמונד שלמה פניגר שנמלט מזרועות היטלר והנאצים היישר לבורמה ובה הפך לנזיר הבודהיסטי "ניאנפוניקה תהרה". גם הוא כמו קודמו כתב ספרים באנגלית שהופצו לעולם ועל הדרך גם שמר על שורשיו היהודים בחליפת מכתבים עם דוד בן גוריון שעמד בראש המדינה היהודית החדשה שקמה במזרח התיכון. פניגר אפילו פגש את בן גוריון ב-1961 בביקורו הרשמי של ראש ממשלת ישראל בבורמה, פגישה שעוררה סערה פוליטית בישראל שכן ראש ממשלת ישראל דאז למד את רזי "העבודה הזרה", אליבא דה המפלגות החרדיות.

פניגר כתב ספר שלם על ארבע רמות שונות של מיינדפולנס, החל מתשומת לב רגילה ועד תשומת לב נכונה שאינה אפשרית אצל אדם שאינו מאומן במדיטציה. זו רמה שבה תשומת הלב נקיה וטהורה עד כדי כך שהיא רואה את המציאות הפנימית ללא כל הפרעה של רגשות או מצבי רוח. במהלך המדיטציה יש פעמים שבהן צריך לומר מנטרות שונות ובעיקר את המילה "דהרמה".

המילה "דהרמה" מופיעה גם במדיטציית השפע של דיפאק צ'ופרה (יחד עם המילה "אננדה" שפירושה שפע). זו מילה בעלת חשיבות החשיבות בבודהיזם ולה מספר פירושים אפשריים בכל אחת מהשפות ההודיות כגון אמת, תופעה מנטאלית, תורה, עיקרון, חוק ועוד כל מיני מילים בסגנון הזה. מה שחשוב הוא להתמקד בה בזמן מדיטציה כשמפנים את הקשב אל הגוף והחשיבה, ורצוי לעשות זאת כשיושבים ברגליים משוכלות תחת עץ בתוך יער כפי שציווה הבודהה.

מיינדפולנס היום: מהמנזר לבית החולים ולעבודה

לסיכום, אם בעבר סוד המדיטציה היה שמור רק לאלו שהרחיקו מסע באסיה ובחרו בחיי הפרישות של הנזירים, הרי שכיום – וזה שינוי שהתרחש בתוך כמה עשורים, שזה מעט זמן יחסית להיקף התפוצה – מדובר בתופעה חובקת עולם, מדינות ותרבויות.

בנוסף, מיינדפולנס כיום היא בעיקר שיטה פסיכותרפית שמשמשת לריפוי גוף-נפש תוך אימון וחיזוק הקשב על ארבעת שלביו (מקשב נקי ועד קשב טהור). בתי חולים רבים מחזיקים בתוכם מרפאת מיינדפולנס שעושות פלאים בכל הנוגע למחלות אוטואימוניות (שעליהן ניתן לקרוא כאן) כשלצד המישור הקליני-טיפולי ניתן למצוא עיסוק במיינדפולנס גם במישור המחקרי בחוגים השונים שעוסקים בנפש האדם מאוניברסיטאות בכל העולם.

כמו כן ניתן למצוא עשרות מרכזי הכשרה למטפלים באמצעות מיינדפולנס לצד מאות מרכזי מדיטציה בכל העולם, כולל אחד גדול ומרכזי כאן בישראל שמלמד בעיקר מדיטציות מתאילנד. למקומות הללו מגיעים פוליטיקאים ואנשי אקדמיה כשלצידם גם בעלי עסקים ואנשי מפתח בחברות וארגונים ברחבי הארץ שקונים סדנאות מיינדפולנס עבור העובדים שלהם.

חשוב להבהיר שיש המון גישות וזרמים במיינדפולנס שעל חלקם לא הורחב כאן מפאת קוצר היריעה. עם זאת, כולם בדרך כזו או אחרת גלגולים מסוימים ופרשנויות שונות של המעבר והתרגום של המיינדפולנס מהמזרח למערב. כך שהמיינדפולנס שרווח היום במערב אינו המיינדפולנס המקורי עם הטכניקה המקורית שאותם לימד הבודהה אלא בעיקר שינוי פסיכולוגי תודעתי עם דגש על רגשות חיוביים ובריאות נפשית עם התמקדות במוח.

שורש יהודי לרעיון של נפש בריאה בגוף בריא

במסגרת החיבור בין המוח האנושי להתנהגות שלנו ולבריאות הנפש והגוף, ניתן לראות את הציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים, ד', ט"ו') כמסמל את המקור היהודי ל"נפש בריאה בגוף בריא". קודם כל הנפש כי היא זו שקובעת את רפואת הגוף. בנוסף, בבתי הכנסת נוהגים לברך ברכה לרפואה שמכילה את המילים "רפואת הנפש ורפואת הגוף". כך שיש סיבה שכל המקורות הדתיים – היהודיים והלא יהודיים כאחד – מכילים התייחסות ראשונה לנפש ולאחריה לגוף. כי הכול מתחיל ונקבע שם.