איך מקבלים החלטות?

פיניאס גייג': מקרה הבוחן שהפך את מדעי המוח

פיניאס גייג' היה מנהל עבודה בפרויקט הנחת מסילות ברזל בארה"ב. הוא נחשב למנהל טוב ואהוד על עובדיו ומעבידיו ובאופן כללי היה בחור חברותי, חביב ונעים הליכות. כל זה השתנה ב-13 בספטמבר 1848. במהלך פיצוץ אחד הסלעים שהפריע לתוואי המסילה קרתה טעות כשמטען הנפץ התפוצץ ליד גייג' וכתוצאה מההדף עף מוט ברזל היישר אל תוך פניו של מנהל העבודה המסכן ובזווית אלכסונית עקף את עינו, פילח את מוחו ויצא בצד השני כשהוא ממשיך לעוף למרחק של עוד 25 מטרים.

גייג' לא מת. הוא אמנם איבד את ההכרה אך התעורר כעבור מספר רגעים והציג – לכאורה – תפקוד מנטאלי תקין. לאחר טיפול רפואי של כחודשיים הוא שוחרר הביתה וכעבור זמן קצר הרגיש גם חזק מספיק פיזית בכדי לשוב לעבודה. אז הוא חזר לעבודתו כמנהל עבודה בתוואי מסילות הברזל.

רק שזה לא בדיוק היה אותו אדם. פיניאס גייג' שלפני התאונה היה בחור שקול, רגוע ואחראי. אבל פיניאס גייג' של אחרי התאונה הפך לאדם אימפולסיבי, רגזן ותוקפני (נשמע דיי הגיוני בהתחשב בעובדה שמוט ברזל עבר לו בתוך המוח). הנקודה היא שמשהו רציני קרה לגייג': התאונה הזו שינתה את האישיות שלו.
הוא כמובן לא נשאר בעבודתו וגם לא הצליח להתמיד בשום עבודה לאחר מכן כולל כמה עבודות דיי פשוטות. עם הזמן בריאותו התרופפה עד שהלך לעולמו כעבור מספר שנים. באופן סימבולי ומצער הוא נקבר יחד עם מוט הברזל שהרס לו את החיים.

קליפת המוח הארובתית ותפקידה בהחלטות רגשיות

היום אנחנו יודעים מה שלא ידעו אז. הפגיעה של גייג' הייתה באזור במוח שנקרא 'קליפת המוח הארובתית קדמית'. זה האזור שמעל לעיניים ויש לו תפקיד מיוחד מאוד מכיוון שהוא מקושר לכל המערכות במוח שמשפיעות על הרגשות שלנו בתהליך קבלת ההחלטות. האזור הזה מקושר למערכת הלימבית (עליה כתבתי במאמרים קודמים) ואחראי לפעולות כגון זיכרון ותכנון (עליהן ארחיב במאמרים הבאים). מבחינה פיזית, קליפת המוח הארובתית הקדמית יחסית אינה גדולה אך היא חשובה מאוד מכיוון ששם בדיוק אנחנו מקבלים את החלטות הרגשיות שלנו (שכן זהו מקום המפגש של הרגשות, תחושות הגוף ומיומנויות התכנון).

כשש שנים לאחר שנקברו יחד, הוצאו גולגולתו של גייג' ומוט הברזל מהקבר לצרכי מחקר עקב העניין הרב שעורר המקרה בקהילה המדעית-רפואית. בבדיקות ושחזורים שונים שנערכו בהתאם להיקף הפגיעה שנראה בגולגולת נמצא שאכן פגיעה בקליפת המוח הארובתית קדמית תגרום הלכה למעשה לשינוי באישיות, שכן, כפי שכתבתי קודם, זהו האזור שמתווך בין הקוגניציה לרגשות. למעוניינים, הגולגולת והמוט שמורים ומוצגים עד היום במוזיאון הרפואי של אוניברסיטת הרווארד (אם מישהו מזדמן לאזור ובא לו לראות גולגולת מפולחת עם כלי הפשע לצידה סתם ככה בשביל הכיף).

מחקרים שונים בנוירופסיכולוגיה הצליחו לאפיין אנשים עם פגיעה בקליפת המוח הארובתית קדמית. מדובר באנשים בעלי אינטליגנציה תקינה לחלוטין ותפקוד רגיל לחלוטין כולל יכולת מנטאלית ושכלית בפתרון בעיות, הבנה לוגית ומיומנויות זיכרון. עם זאת, הם מתנהגים בצורה "ילדותית" ואימפולסיבית ולכן קשה להם מאוד, אם בכלל, להתמיד במסגרות כגון עבודה ומערכות יחסים. הם גם מקבלים באופן קבוע החלטות שנכונות לטווח הקצר מבלי להיות מסוגלים לראות את ההשלכות שלהן לטווח הארוך.

דווקא קבלת ההחלטות שלהם העלתה נורה אדומה מכיוון שהיא זהה לקבלת החלטות של ילדים ובני נוער, שאצלם זה קורה כי המוח עדיין אינו בשל דיו. המוח הוא איבר פלסטי והוא יכול להשתנות פיזית כתוצאה מאינטראקציה וניסיון. וזה מה שקורה אצל בני נוער אך לא יכול לקרות אצל פגועי קליפת המוח הארובתית קדמית שממשיכים לקבל החלטות אימפולסיביות מבלי להפעיל מערכת שיקולים של מבוגר (ובעיניי זו הבעיה עם מטפלים שונים במתודות שונות ללא הסמכה רפואית שחושבים שהשיטה שלהם לתת המודע היא תורה מסיני ורק היא אמת ולא מבינים שהם עלולים לגרום יותר נזק כי אין להם מושג איך עובד המוח).

אינטואיציה: מה המוח עושה כשאנחנו מרגישים

בחיי היומיום כולנו מקבלים החלטות בשבריר שניה. יש פעמים שבהן אנו נאלצים לחשוב מהר וההחלטה שנקבל תהיה אימפולסיבית (לדוג' החלטה שמגיעה מהמערכת הלימבית) כי אין לנו זמן עכשיו לשקול את כל היתרונות והחסרונות בסיטואציה. אבל זו פעולה נכונה רק במקרה של סכנה וכל סיטואציה אחרת שבה פועלים כך היא בגדר טעות. כלומר החלטה שמקורה רגשי בלבד ללא שיקול רציונלי היא החלטה ילדותית שאופיינית לילדים ובני נוער והיא לא אמורה להתקבל אצל מבוגרים. ועדיין כולנו עושים את זה ואנחנו קוראים לזה אינטואיציה.

מכירים את זה שיש לכם תחושת בטן לגבי משהו? שמשהו מרגיש לכם נכון או לא נכון על סמך תחושה פנימית בלבד? תכירו את האינטואיציה. השיטה הכי טובה לקבל החלטות שאינן מושכלות כלל. האמנם? בואו נבין מה זה אינטואיציה: אינטואיציה היא למעשה שקלול מהיר מאוד של הזיכרון במוח על סמך נתוני השטח בכדי לקבל החלטה. למעשה, כשמופעלת אצלכם "אינטואיציה" אז בפועל המוח משקלל את כל הזיכרונות והניסיון שיש לו עם נתונים דומים מהעבר ועל סמך זה הוא משדר לכם את ההחלטה בשבריר של שניה. לפי דעתי ברוב גדול של המקרים האינטואיציה שלכם תהיה נכונה, כי היא מגיעה מהמוח אפילו שאתם מרגישים אותה בבטן. ועדיין יש מקום לטעויות ועל הנושא הזה כבר כתבתי במאמר על הפרשנויות השגויות של המוח.

תמיד אומרים שלנשים יש אינטואיציה נכון? (אבל לילדות קטנות אין כי הן עדיין לא צברו מספיק חוויות וניסיון לצורך השקלול במוח). אז הנה מחקר שקראתי לאחרונה על נשים עם מסקנות מעניינות מאוד: במחקר שנערך לפני כמה שנים בהולנד בדקו התרשמות של נשים ממראה של גברים בימים שונים של המחזור החודשי שלהן. הממצא שהתקבל היה חד משמעי: אישה תתפוס גבר כמושך או לא בהתאם ליום שבו היא נמצאת במהלך המחזור החודשי. במחקר הם הציגו לנשים את אותו הגבר בדיוק בזמנים שונים של המחזור החודשי ופעם אחת הנשים סימנו אותו כאטרקטיבי ופעם אחת כמכוער – וזה היה אותו אחד.

כששיתפתי את הטירוף הזה עם חברים וחברות היו כאלו שכבר הכירו את זה על עצמם. מסתבר שכל אישה יכולה לקום בבוקר ולהתמוגג מהגבר החתיך שלצידה ואחרי שעתיים לראות אותו יושב על הספה ולתהות בינה ובין עצמה מה לעזאזל היא עושה עם הקופיף הזה. פשוט לא להאמין שתפישת היופי הגברי בעיני האישה תלויה באיזה יום או רגע היא נמצאת בחודש. אגב, כשסיפרתי את זה לחבר'ה שלי הם אמרו שאצלם זה גם אותו הדבר רק עם וודקה. ככל שהם שותים יותר ככה היא נהיית יפה יותר.

הגרעין הנסמך ומוח בני הנוער

אבל קליפת המוח הארובתית מצחית לא לבד. היא אמנם ממלאת תפקיד חשוב בקבלת ההחלטות שלנו אך היא עושה זאת יחד עם חלק במוח שקרוי 'הגרעין הנסמך'. האזור הזה הוא האזור שאחראי על חישוב הרווח או הסיכון שיש לנו בכל פעולה שנבצע. זו הסיבה שאנשים עם פגיעה באזור הזה מקבלים החלטות לטווח הקצר כי הם מחפשים את הגמול המיידי, או שהם בני נוער. אצל בני נוער קליפת המוח הארובתית מצחית אינה בשלה דיה והגרעין הנסמך הוא זה שמהווה פקטור חשוב בקבלת ההחלטות שלהם ולכן הם כמעט תמיד יקבלו החלטה עם תועלת לטווח הקצר, ובמקרה שלהם זו גם התנהגות סיכונית. כלומר הם יודעים שמה שהם עושים מסוכן או לא נכון לטווח הארוך אבל זה לא מעניין אותם. הגרעין הנסמך שלהם שולח אותם לחשוב מ'גרעין השקד' ('אמיגדלה', עליה הרחבתי במאמרים הקודמים) ולכן הם מקבלים החלטות ממקום רגשי נטו. וזה בסדר וזה תקין וכך זה צריך להיות.

היתרון שבחשיבה רגשית: הפוטנציאל של בני נוער

ואני מבין אותם. כל אחד ואחת מהתלמידים שלי בתוכנית "לומדים בעוצמה" זוכה להבנה מלאה מאיש מקצוע שיודע איך המוח שלהם חושב ופועל. לא אחת אני מוצא את עצמי נאלץ להסביר לקולגות או להורים למתבגרים שזה חסר טעם לנסות ולצפות מהם לחשוב כמו מבוגרים כי המוח שלהם עדיין לא הבשיל לכדי שקלול כל הנתונים לקבלת החלטה מושכלת לטווח הארוך. הם לא מסוגלים לזה, פיזית במוח.

ומבחינתי זה יתרון. כי הם עדיין לא נהרסו. אין אצלם את הספק, הפחד או הפסימיות שיש למבוגרים שהתייאשו מאכזבות וכישלונות. כל אחד ואחת מהתלמידים שלי הוא כישרון אדיר עם פוטנציאל מטורף להיות הדבר הבא במדע, באומנות, בטכנולוגיה או בכל תחום שהם רק ירצו. הם רק צריכים לרצות (ולראות אותי ניצב מאחוריהם ודואג שהרצון יהפוך לפעולה). בכל פעם מחדש אני נפעם כמה היצירתיות שלהם מטורפת וחסרת גבולות. כי ככה זה כשחושבים רק מהרגש, יש גם יתרונות.