למה כדאי להיות אופטימי?

הטיית האופטימיות: מדוע כולם בטוחים שיצליחו

כמעט כל בני האדם אופטימיים. ניתן להוכיח זאת בקלות מכיוון שכמעט כל אדם בכל שלב בחיים בטוח שהוא יצליח במה שהוא רוצה לעשות. כמעט כולם בטוחים מראש שהם יצליחו בלימודים, בזוגיות, בקריירה, בעסק, בחיי המשפחה וכו'. והאופטימיות מקבלת משנה תוקף כשמגלים שאנשים כל כך אופטימיים לגבי עצמם עד כדי כך שהם מקלים ראש בסיכוי שיקרה להם משהו לא טוב, משהו בסגנון "לי זה לא יקרה", וכך הם מתייחסים כמעט בביטול לאפשרות שיחלו במחלה קשה, יעברו תאונת דרכים או שהמשפחה שלהם תתפרק.

הסטטיסטיקה בעולם המערבי מצביעה על עשרות אחוזים שעושים תאונות דרכים, חולים (ומתים) במחלות קשות ואחוזים גבוהים עוד יותר מתגרשים או מפרקים את התא המשפחתי. עם זאת, כאשר מציבים את הסטטיסטיקה בפני האנשים האופטימיים, הם מתחילים לחשוב שאולי זה יכול לקרות להם אבל סביר להניח שלא. כי "זה קורה רק לאחרים".

זו גם הסיבה שאזהרות עישון על גבי חפיסות הסיגריות, אזהרות הסוכר/שומן רווי על גבי אריזות המזון, שלטי סכנה מפני טביעה במקורות מים ללא מציל ועוד אי אלו אזהרות מפני סכנות ממשיות, לא באמת משפיעות על מרבית האנשים כי הם בטוחים שלהם זה לא יקרה ושהאזהרות האלו מיועדות לאנשים אחרים שלהם זה כן קורה. אבל להם עצמם לא, כי אנשים מטבעם אופטימיים יותר לגבי אירועים חיוביים בחיים שלהם (גם על הסביבה שלהם, שבן הזוג שלהם הכי מושלם, שהילד שלהם הכי מוכשר ושהאוכל של אמא שלהם הוא הכי טעים בעולם וכו') ודיי פסימיים לגבי הסיכוי שמשהו רע יקרה להם.

פסימיות כלפי אחרים לצד אופטימיות עצמית

וזה הפוך לחלוטין כשמדובר בהסתכלות על אנשים אחרים. כשמדובר באנשים אחרים הפסימיות שולטת. הסטטיסטיקה בישראל מראה ש-90% מהעסקים נסגרים בשנה הראשונה ו-70% מאלו ששרדו נסגרים בשנה השנייה. אבל כל בעל עסק בתחילת דרכו אופטימי שהוא יודע הכי טוב ובטוח שהעסקים האחרים טועים ולכן הם נסגרים. כלומר הוא אופטימי כלפי עצמו ופסימי לגבי האחרים על אף שהם נמצאים באותה הקלחת.

כך גם בנושאי זוגיות ומשפחה. רווקים ורווקות בטוחים שהם הדבר הבא בעולם הדייטינג ולא מודאגים מכך שבבוא העת (שהם בטוחים שהם קובעים אותה) הם ימצאו את בחיר/ת ליבם ויינשאו כדת משה בישראל. בד בבד הם מרחמים על הפנויים והפנויות בסביבתם וסבורים שהללו מוכרחים לעשות משהו עם עצמם שכן אחרת הם לא יצליחו למצוא זוגיות.

כך בדיוק עובדת אופטימיות. אנשים בטוחים שיש להם את היכולת והכוח לדאוג שהכול יסתדר עבורם על הצד הטוב ביותר. ומאידך הם דיי פסימיים לגבי אנשים אחרים. רואים זאת בקלות כשכמעט בכל שאלון אישי על יכולות אישיות אנשים מדרגים את עצמם מעל לממוצע. מה שלא יתכן כי אם כולם היו מעל לממוצע אזי לא היה ממוצע, אך זה נובע מכך שהם סבורים שאחרים פחות טובים מהם.

וזו תופעה חובקת עולם. ניתן לראות את הטיית האופטימיות בעמים שונים, בתרבויות שונות ובמגדרים וגילים שונים כולל ילדים קטנים. וכך נראה שאנשים אופטימיים יותר מטבעם ובהתאם לכך מאושרים יותר, האמנם?

הנמכת ציפיות: האם זה באמת מגן מפני אכזבה?

קיימת תופעה נגדית של אנשים שבאופן קבוע מנמיכים ציפיות כי הם מפחדים להתאכזב. כמאמר "גודל האכזבות כגודל הציפיות". אותם אנשים בטוחים שעצם הצבת רף ציפיות נמוך מגן עליהם מפני אכזבה ובכך גם מפני עצב וצער שעלולים לפגוע להם בתחושת האושר.

אך זו טעות מכיוון שאנשים אופטימיים בעלי ציפיות גבוהות תמיד מרגישים טוב יותר גם אם הם מתאכזבים בסוף. הסיבה לכך היא שתחושת אכזבה תלויה בפרשנות שנותנים לאירוע ואנשים אופטימיים נוטים יותר לתת פרשנות חיצונית לאירוע מאכזב לעומת פרשנות פנימית לאירוע משמח. כלומר כשהם מתאכזבים האשמה תלויה באחר אך כשהם מרוצים זה בזכותם. אנשים פסימיים לעומת זאת נוהגים בדיוק להיפך.

לדוגמה, אם אדם קיבל ציון גבוה בבחינה. האופטימי יגיד שהוא למד היטב ושהוא חכם וגאון ואילו הפסימיסט יחשוב שזה בגלל שהבחינה הייתה קלה. מאידך, אם יתקבל ציון נמוך אזי האופטימי יטען שהבחינה הייתה קשה מאוד ואילו הפסימיסט יחשוב שהוא טיפש ולא יוצלח. הכול עניין של פרשנות כלפי המאורע מתוך תפישת עולם חיובית או שלילית.

הנאה בציפייה: מדוע יום חמישי טוב משבת

ותפישת העולם הזו – האופטימיות שבציפייה לתוצאה טובה – הלכה למעשה גורמת לחיים להיות מאושרים יותר. כי עבור המוח ההמתנה-ציפייה לתוצאה טובה מרגשת מאוד וככל שמבלים יותר זמן במצב הזה אזי מאושרים הרבה יותר. רוצה לומר: אנשים מאושרים במהלך ההמתנה והציפייה הרבה יותר מאשר הם מאושרים בזמן קבלת התוצאה. ואני אסביר:

אנשים נרגשים ושמחים במהלך היום כשהם מצפים לאירוע משמח בערב. במהלך היום הם נהנים יותר בהמתנה לאירוע מאשר הם נהנים בפועל כשהם חווים אותו. דוגמה קלאסית נוספת: אנשים אוהבים יותר את יום חמישי מאשר את יום שבת. שזה כשלעצמו תופעה מעניינת. הרי יום חמישי הוא יום עבודה רגיל ואילו שבת זה יום חופש פר אקסלנס. ועם זאת אנשים נהנים הכי הרבה ביום חמישי – כי הם מצפים לסופ"ש. ואילו בשבת הם פחות מאושרים – כי הם כבר חושבים על יום ראשון.

לסיכום, אנשים אופטימיים הם אנשים מאושרים הרבה יותר מאנשים פסימיים. זה נשמע מובן מאליו אך יש כאן עניין שצריך להתעמק בו. הסיבה שאנשים אופטימיים מאושרים יותר היא כיוון שהם מצפים לתוצאה חיובית יותר, וכאן נכנסת לתמונה "נבואה שמגשימה את עצמה" מכיוון שהציפייה שלהם לתוצאה טובה יוצרת מציאות סובייקטיבית שבה הם בכל מקרה יקבלו תוצאה טובה כי הכול תלוי בפרשנות שלהם לתוצאה. והם הרי אופטימיים ולכן התוצאה, מה שלא תהיה, תהיה מספיק טובה עבורם (ואצל הפסימיים זה עובד אותו הדבר רק הפוך).

והעניין הזה של הנבואה שמגשימה את עצמה מנבא הצלחה. אנשים אופטימיים הם אנשים מצליחים יותר, בריאים יותר (האופטימיות שלהם מונעת מצבי מתח, לחץ וחרדה) ומאושרים יותר. כך שההמלצה היא להיות תמיד אופטימיים וכמה שיותר. תמיד לראות את הטוב והחיובי שבכל דבר (וחשוב לעשות זאת בזהירות כי מחקרים מצאו שניתן להשפיע על האזור במוח שאחראי לחשיבה אופטימית או פסימית ולשלוט בו בתהליך של קבלת החלטות שאינן זהירות. כך שחשוב לשמוע על איזון וניהול סיכונים נבון מתוך אופטימיות זהירה).

לפיכך, בכדי להצליח בכל דבר שהוא צריך להיות אופטימיים לגבי הסיכוי והיכולת להצליח בו. ומי שמסוגל לדמיין את עצמו מצליח וגם מאמין בכל מאודו שהוא יצליח – בהכרח יצליח. כי אופטימיות (זהירה) מובילה להצלחה. אז תהיו אופטימיים.