איך משתלטים על המוח?

טפילים ששולטים במוח של בעלי החיים

זחלים של תולעת גורדית (תולעת שיער הסוס) הם מאכל חביב על צרצרים. אבל מה שהצרצרים הזללנים לא יודעים זה שזחלי התולעת הם טפיל שצריך גוף מארח וצרצר זה בדיוק מה שהם חיפשו. בתוף גוף הצרצר גדל הזחל לתולעת בוגרת וכמו כל בוגרת שהגיעה לפרקה היא צריכה להתרבות. אממה, תולעת גורדית יכולה להתרבות רק בתוך מקווה מים ולכן היא מנווטת את הצרצר אל מקור המים הקרוב ושם הוא קופץ ראש בדרך לטביעה שתשים קץ לחייו. אז יוצאת התולעת מגופו להבטיח את המשך הדורות הבאים של הטפילים שיגרמו לצרצרים להתאבד.

והיא לא לבד. צרעת תיקן האזמרגד היא דוגמה נהדרת נוספת לאופן שבו טפיל שולט בגוף המארח. כשהצרעה צריכה להטיל את ביציה היא מחפשת חרק בייביסיטר עם אופציה לשמש כסעודת מלכים לקטנטנים שעתידים לבוא. בשונה מצרעת "נץ הטרנטולה" שרוצחת את אחת החיות המבעיתות ביותר, צרעת האזמרגד דווקא מאוד אוהבת תיקנים (שבעיניי חלק מהאנשים מבעיתים לא פחות).

וכשהיא מוצאת אחד היא עוקצת אותו באמצעות מחוש שמזריק ארס למוחו. ברגע שזה קורה היא מקבלת שליטה על התיקן והוא מובל – לכאורה מרצונו החופשי, שכן הוא עדיין יכול לנוע בחופשיות ולנסות לברוח – אל תוך מאורת הצרעה שם הוא עתיד לספק מחסה ומזון לזחלי הצרעה שעתידים לפרוץ מתוך גופו כמו בסצנה מעוררת חלחלה מסרט אימה.

גם טפילים "חברותיים" משתלטים על המארח

אבל יש גם טפילים "חברותיים". למשל קוף-ים (או בשמו הביולוגי: ארטמיה) שהוא מעין חסילון קטן שנוטה להתקבץ בלהקות. חשוב להבין שמדובר בשרץ עם מוח בגודל של בערך כדור אקמול כך שיחסים חברתיים זה לא בדיוק מה שעומד בראש מעיניו. עם זאת, ועל אף שבבסיסו זו חיה סולידית, הוא נוטה לשנות את צבעו לאדום ולהתקבץ בלהקות.

ולמה זה? ניחשתם נכון: כי יש לו טפיל. יש טפיל קטן עוד יותר ומעצבן לא פחות שהוא סוג של שרשור מעיים שנצמד לקוף הים החביב, משנה את צבעו וגורם לו להתקבץ יחד עם בני מינו וליצור גל אדמדם של סרטנים טריים שחביבים במיוחד על הפלמינגו. וזה היעד הסופי. במעיים של הפלמינגו יכול השרשור להתרבות.

כך שכל אחד מהשרצים שלעיל (ויש עוד מלא דוגמאות) משמש כגוף מארח לטפיל שמשתלט על מוחו ומניע אותו כרצונו – ממש כמו מכונית על שלט – כל הדרך לסיום חייו. עם זאת אין הכוונה לקיים שיעור בזואולוגיה אלא לשאול את השאלה הבאה:

האם גם לבני האדם יש טפיל?

תכירו את טוקסו. עם שם חביב של מנה במסעדה דרום אמריקאית הטוקסו הוא טפיל של יונקים, אך הוא יכול להתרבות רק אצל חתולים. כשטוקסו מצליח להשתלט על מכרסם קטן (עכבר, אוגר וכו') הוא יוצר אצלו משיכה לחתולים וכך יוצא המכרסם הפזיז בגיל שמחה ורון לתור אחר מושא אהבתו החדש.

חתולים הם לא אייזיק ניוטון והם לא שואלים למה אוכל נופל להם על הראש. הם פשוט אוכלים אותו וכך מגיע הטוקסו למעיו של החתול ושם הוא יכול להתרבות.

חתולים מדביקים גם בני אדם בטוקסו. וזה מסוכן מאוד כי אם טוקסו מועבר לאישה בהריון זה יכול לפגוע לה בעובר. בנוסף טוקסו גורם לבני אדם לעשות יותר תאונות דרכים (ככל הנראה בזכות אימוץ מדיניות ניהול הסיכונים של החתולים, רק בלי הקטע של תשע נשמות) וגם נמצא בריכוזים גבוהים אצל סכיזופרנים.

הטפיל המנטאלי הגדול של ימינו: החדשות

אבל מטרת המאמר אינה סקירת טפילים פיזיים אלא מתן תשומת הלב לטפיל המנטאלי הכי גדול של העידן הנוכחי. זה שביודעין, שולט במוח של הנחשפים לו וכבר עשרות שנים ממשיך למשול בכיפה ולפזר ארס שמשתק לבני האדם את המוח. והטפיל הזה נקרא אמצעי התקשורת ומהדורות החדשות.

נוהל קבוע הוא שבכל מאורע פוליטי או חברתי, באם מדובר במבצע, מלחמה, הפגנה או בחירות, ניתן למצוא בפיד של הרשתות השונות טונות של ביקורת, זעם, עצבים, כעס וחלחלה כלפי אמצעי התקשורת בישראל שלדעתם רבים מציגים בצורה שאינה הוגנת את המציאות. החל מערוצי החדשות בעלי הסיקור המגמתי, דרך אושיות מכל רחבי הקשת התקשורתית וכלה בפרשנים או פוליטיקאים שונים שמרבים לבחוש בקדרה.

חשוב להבין שכאשר צופים בטלוויזיה או מתעדכנים בחדשות של הערוצים המסורתיים בכל אמצעי אחר, לא רואים את המציאות עצמה אלא את מה שהבעלים/מנהל/עורך של אותו אמצעי תקשורת בוחר להראות. לכן אסור להיות נאיביים ולחשוב או לצפות מאמצעי תקשורת להיות אובייקטיבים. הם עושים את מה שהם רוצים כי זה הערוץ שלהם ובכל זאת יש כאלו שממשיכים לצפות בו למרות שזה מתסכל ומתיש אותם, מנטאלית וכפועל יוצא מכך גם פיזית.

ובדיוק כמו הטפילים הנוראיים ביותר, שולטת התקשורת לאנשים במוח ומאלצת אותם להיענות לקול שופרה. הם ממשיכים לצפות כל היום בטלוויזיה, להאזין לרדיו ולחפש לקרוא ולהשתתף בכל דיון על המאורע האקטואלי ברשתות החברתיות שאותו קובעת התקשורת כמכתיבת סדר היום.

וכך אנשים ממשיכים להתעצבן, לפחד, להילחץ, להתמרמר, לפרסם פוסטים זועמים ולהגיב בכל נושא בוער שעל הפרק. על אף שהם מרגישים היטב שזה לא עושה להם טוב. למרות שזה מכעיס ומעצבן אותם הם עדיין מחוברים לחדשות כאחוזי דיבוק ממש כמו עכבר שנגוע בטוקסו. התקשורת בוחשת להם במוח כמו עוקץ המחוש של צרעת האזמרגד והיא מזמינה אותם להתקבץ סביבה כמו שרשור המעיים של קוף הים. וכך ההתנהגות של אותם האנשים אינה חופשית באמת – זו רק אשליה – אלא נקבעת על פי סדר היום התקשורתי-מדיני.

מה הנפש באמת רוצה — והדרך החוצה

וזה גורם לאנשים לפעול נגד עצמם. כי עמוק בפנים הנפש האנושית רוצה שקט, שלווה ושלום. היא רוצה מימוש עצמי ופעילות למען התפתחות אישית וחברתית. ומה שמונע בעדה זו פתיחת הדלת היזומה הזו לטפיל התקשורתי שגורם לצופים להידמות לנגועים בתולעת גורדית שקופצים ראש לביצה עכורה ומתבוססים בה בזמן שהטקסט התקשורתי, או האנטי תקשורתי, פורץ מגופם כמו צרעות איזמרגד בוגרות. כי הטפיל שמאפשרים לו להיכנס למוח מונע את מה שבני האדם צריכים וקובע שיעשו מה שהוא רוצה. וזה מה שהוא רוצה למרות שהם חושבים שזה מה שהם רוצים, זו גדולתו של הטפיל.

אין כאן שביב של ביקורת על אלו שבוחרים לעסוק במלאכת ההסברה. מלאכתם ראויה. ועם זאת כל השאר צריכים להיות מודעים.
תפסיקו לשחק לידיים של הטפילים.